דיפטריה | טטנוס | שעלת (DTaP)

כיום הדיפטריה נדירה בעולם המערבי, אך עדיין קיימת באופן קבוע במדינות מתפתחות ובמדינות עולם שלישי. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי , בין השנים 1990-1996 התפרצה מגפת דיפטריה במדינות ברית המועצות לשעבר שגרמה לקרוב ל-160 אלף מקרי אסכרה, ולכ-5,000 מקרי מוות.
בארצות הברית, על פי המרכז האמריקאי לבקרה ומניעה של מחלות, עמד מספר המקרים של אסכרה בשנים 1920-1930 על 100-200 אלף מקרים בשנה, כאשר מספר מקרי המוות מסיבוכים של המחלה עמד על 13 ל-15 אלף מקרים בשנה. מספר המקרים קטן בהדרגה עם השנים, וב-1945 היה מספר המקרים נמוך מ-20 אלף מקרים בשנה. לאחר שהתחילו לחסן את האוכלוסייה בארצות הברית חלה ירידה משמעותית נוספת במספר המקרים והממוצע בשנות ה-70 היה קטן מ-200 מקרים בשנה. החל משנות ה-80 ממוצע מקרי האסכרה בארצות הברית עומד על בין שניים לשלושה מקרים בשנה בלבד.
בישראל, על פי המרכז הלאומי לבקרת מחלות, אירעו ב-1951 כ-2,500 מקרים של דיפטריה. החל מ-1952 התחילו בחיסון תינוקות בישראל כנגד דיפטריה ובעקבות כך נרשמה ירידה חדה במספר המקרים: ב-1966 דווחו בישראל כ-60 מקרים בלבד, והחל מאמצע שנות ה-70' היו בישראל מספר מקרים בודדים בשנה(לרבות שנים בהן לא אירעו כלל מקרים של דיפטריה).

פלצת, או צפדת (טטנוס - Tetanus), היא מחלה שפוגעת במערכת העצבים וגורמת להתכווצויות קשות של שרירים שונים בגוף לרבות שרירי הנשימה, ועלולה לגרום לשיתוק ולחנק. המחלה נגרמת על ידי רעלנים שמפריש חיידק ה-Clostridium Tetani שנמצא בסביבת המחייה הטבעית שלנו, וחודר לגוף בדרך כלל דרך פצע או חתך. אזור הפציעה עצמו לא יהיה בהכרח מזוהם או דלקתי. לאחר תקופת דגירה הנמשכת לרוב כשמונה ימים, מופיעים תסמיני המחלה הראשוניים שמתבטאים בהתכווצות שרירי הלסת, קושי בפתיחת הפה ובבליעה, נוקשות בעורף וקשיחות של שרירים שונים בגוף. ככלל, זמן הדגירה הממוצע ארוך יותר ככל שמוקד הפציעה רחוק יותר ממערכת העצבים המרכזית. תסמינים נוספים של המחלה הם חום גבוה, הזעה, עלייה בלחץ הדם ועלייה בדופק. ההתכווצויות בשרירים נמשכות בממוצע שלושה עד ארבעה שבועות, והחלמה מלאה עלולה להימשך מספר חודשים. במקרים קשים של טטנוס, התכווצויות של שרירי הנשימה יכולות לגרום לחנק. סיבוכים נוספים שנגרמים מכיווצי השרירים הם שברים בעמוד השדרה ובעצמות הגפיים. כ-10% ממקרי הטטנוס בעולם המערבי מסתיימים במוות, כאשר הסיכוי לכך עולה אצל חולים מעל גיל 60. הטיפול הרפואי במקרים של חשד לטטנוס כולל ניקוי וחיטוי יסודיים של אזור הפציעה וקבלת חיסון דחף במידת הצורך. במקרים של התפרצות המחלה כולל הטיפול קבלת נוגדנים ממקור אנושי נגד טטנוס (TIG - Tetanus Immune Globulin) ובנוסף קבלת אנטיביוטיקה שמטרתה לעכב את ייצור הרעלן. הידבקות בטטנוס לא יוצרת זיכרון חיסוני נגד החיידק ולכן יש צורך להתחסן נגד המחלה לאחר שמבריאים ממנה. יש לציין כי פעמים רבות מקשרים טטנוס עם חלודה, אם כי חלודה עצמה אינה מכילה יותר חיידקי טטנוס מעצמים אחרים. הסיבה שבגללה אנו מקשרים טטטנוס עם חלודה היא, כנראה, שבמקרים רבים החתך שדרכו חודר החיידק לגופנו נגרם מעצם חלוד, אולם גם אם נחתך מעצם שאינו חלוד הסיכוי שנידבק בטטנוס קיים באותה מידה.

ארגון הבריאות העולמי מעריך כי בשנים 2000-2003 מתו מטטנוס קרוב ל-300 אלף בני אדם ברחבי העולם, בעיקר במדינות מתפתחות (לטבלת התפוצה של המחלה).
בארצות הברית, על פי המרכז האמריקאי לבקרה ומניעה של מחלות , היה מספר מקרי הטטנוס בשנות ה-40' בין 500 ל-600 מקרים בשנה. בשנים אלו התחילו לחסן את האוכלוסייה בארצות הברית ובשל כך נרשמה ירידה חדה בתחלואה: ב-1970 נרשמו בארצות הברית כ-150 מקרים, וב-1980 אירעו כ-100 מקרים בלבד. הירידה העקבית בתחלואה נמשכה, וב-2003 דווחו בארצות הברית כ-20 מקרים בלבד. ירידה חלה גם בשיעור המקרים המסתיימים במוות - כיום רק כ-10% ממקרי הטטנוס בארצות הברית מסתיימים במוות לעומת כ-30% מהמקרים בעבר.
בישראל, על פי המרכז הלאומי לבקרת מחלות , תועדו בשנת 1952 כ-40 מקרי טטנוס. מ-1955 התחילו בחיסון תינוקות בישראל נגד טטנוס ובעקבות כך נרשמה ירידה חדה במספר המקרים: ב-1969 נרשמו שמונה מקרים בלבד ומתחילת שנות ה-70' נרשמו בישראל, לכל היותר, מקרים בודדים בשנה (לרבות שנים בהן לא נרשמו מקרים כלל).

שעלת (פרטוסיס Pertussis) היא מחלה זיהומית שפוגעת בדרכי הנשימה ונגרמת על ידי חיידק ה- Bordetella Pertussis. החיידק הוא מדבק ביותר ומועבר מאדם לאדם דרך טיפות המופרשות ממערכת הנשימה בזמן שיעול, עיטוש או דיבור. תקופת הדגירה של החיידק נמשכת כ-7 עד 10 ימים, ולאחריה מופיעים תסמיני המחלה הראשוניים שמזכירים תסמינים של התקררות קלה ומתבטאים בנזלת, התעטשויות, עלייה מתונה בחום הגוף ושיעול קל. שלב זה נמשך בין שבוע לשבועיים, ולאחריו מתחיל השלב השני של המחלה שבו עוצמת השיעול מתגברת והחולה סובל מהתקפי שיעול חזקים, בעיקר בשעות הלילה. התקפי השיעול עלולים להיות קשים עד כדי מצוקה נשימתית והכחלה של הפנים, ולגרום להקאות ולתשישות. בין ההתקפים נראה החולה בריא ואינו סובל מתסמינים אחרים. שלב זה נמשך בין שבוע לשישה שבועות ולאחריו מגיע שלב ההחלמה שנמשך 2-3 שבועות, ובו השיעול נעלם בהדרגה על להחלמה מלאה. סיבוכים כתוצאה משעלת נפוצים בילדים יותר מאשר במבוגרים, וכוללים דלקת ראות (כ-5% מהחולים המבוגרים וכ-10% מהילדים), פגיעה בתפקוד המוח בכתוצאה מאספקת חמצן לא סדירה (בעקבות התקפות שיעולים), דלקות אוזניים והתייבשויות. הטיפול הרפואי בשעלת הוא טיפול תומך בעיקרו הכולל מנוחה ושתייה מרובה, ומלווה בנוסף באנטיביוטיקה. הטיפול האנטיביוטי יעיל בעיקר כאשר הוא מתחיל בשלבים הראשוניים של המחלה, אך לרוב הוא איננו מקצר את משך המחלה או את תסמיניה. ייעודה העיקרי של האנטיביוטיקה היא במניעת התפתחות המחלה אצל אלו שבאים במגע עם החולה. יתרה מזו, פעמים רבות מומלץ טיפול אנטיביוטי מניעתי גם לאלו שבאים במגע קרוב עם החולים כדי למנוע את התפתחות המחלה אצלם.

ארגון הבריאות העולמי מעריך כי כ-300 אלף בני אדם מתו ב-2002 בעולם כתוצאה מסיבוכים של שעלת (לטבלת התפוצה של המחלה).
על פי המרכז האמריקאי לבקרה ומניעה של מחלות , בשנות ה-40 דווחו יותר מ-200 אלף מקרי שעלת בשנה בארצות הברית. לאחר שהחלו בחיסון האוכלוסייה, ירדה התחלואה משמעותית: ב-1960 דווחו כ-15 אלף מקרים וב-1970 דווחו כ-5,000 מקרים בלבד. החל מ-1980, מסיבות שעדיין אינן ברורות, השתנתה המגמה והחלה עלייה במספר המקרים. ב-2004 דווחו יותר מ-25 אלף מקרי שעלת בארצות הברית.
בישראל, על פי המרכז הלאומי לבקרת מחלות, עמד מספר מקרי השעלת ב-1967 על כ-1,300 מקרים. בשנים שלאחר מכן חלה ירידה משמעותית בתחלואה וב-1972 נרשמו כ-70 מקרים בלבד. מ-1999 ניכרת מגמת עלייה בתחלואה: ב-1999 דווחו יותר מ-300 מקרים וב-2004 יותר מ-1,600 מקרים (24 מקרים ל-100 אלף תושבים). בהשוואה לעולם, נכון לשנת 2003, שיעור השעלת בישראל היה נמוך ממדינות כמו פינלנד ונורווגיה, וגבוה משיעורו בארצות הברית, ספרד ובריטניה.

החיסון נגד אסכרה-פלצת-שעלת שניתן כיום בישראל הוא חיסון פעיל. כלומר, חושפים את מערכת החיסון באופן מלאכותי לרעלנים מנוקים של דיפטריה וטטנוס וכן למספר אנטיגנים מבודדים של חיידקי שעלת, חשיפה שמאפשרת לגוף לייצר נוגדנים נגד גורמי מחלות אלו מבלי לגרום למחלות עצמן. היתרון של החיסון המשולב הוא בצמצום מספר הזריקות שצריך לקבל מבלי לפגוע באפקטיביות של החיסון. במקום לקבל חיסון נפרד בעבור כל מחלה, אפשר לקבל חיסון שמכיל תרכיב משולב נגד המחלות האלו. האפקטיביות של החיסון המשולב אינה פחותה מהאפקטיביות של קבלת כל חיסון בנפרד. לפי נתונים של המרכז האמריקאי לבקרה ומניעה של מחלות, כ-95% מבין אלו שמשלימים את סדרת החיסונים מפתחים רמה מספקת של נוגדנים בדם כנגד דיפטריה, והאפקטיביות של החיסון במניעת המחלה מוערכת ב-97%. בנוסף, רוב מוחלט של מקבלי החיסון מפתחים רמה מספקת של נוגדנים בדם כנגד טטנוס, כאשר האפקטיביות של החיסון במניעת טטנוס היא כמעט 100% - מקרים של טטנוס במהלך תקופה של עשר שנים ממועד החיסון נדירים ביותר. לאחר תקופה של עשר שנים רמת הנוגדנים לטטנוס בדם יורדת ולכן יש צורך בחיסון דחף. האפקטיביות של החיסון במניעת שעלת, על פי כמה מחקרים שונים שנערכו באירופה ובאפריקה מצביעים על שיעור של 80%-85% מאלו שהשלימו את סדרת החיסונים.

החיסון המשולב נגד אסכרה-פלצת-שעלת הוא חלק משגרת החיסונים של ילדי ישראל מ-1957. את החיסון ניתן לקבל בתחנות טיפת חלב ששייכות למשרד הבריאות, לעירייה או לקופות החולים. החיסון אינו כרוך בתשלום נוסף מעבר לאגרות טיפת חלב הרגילות שמשלמים במועד הרישום. החיסון ניתן בזריקה לשריר באזור הקדמי צדדי של הירך (שריר ה - Vastus Lateralis). זהו השריר הגדול ביותר מבין ארבעת חלקי השריר הארבע ראשי ואחד השרירים העבים בבגוף. שריר זה מסוגל לספוג כמות גדולה של חומר (עד 2 מ"ל כאשר רוב החיסונים מכילים בין 0.5-1 מ"ל) ויש בו מיעוט של עצבים וכלי דם, ולכן הוא מועדף כמקום להזרקה לתינוקות וילדים עד גיל שלוש, שאצלם שריר הזרוע (Deltoid) עדיין לא מפותח דיו.
המנה החמישית בסדרה זו ניתנת לרוב בשריר הזרוע, שהוא האזור המועדף להזרקה אצל ילדים ומבוגרים מעל גיל שלוש. מ-1998 ניתן החיסון נגד אסכרה-פלצת-שעלת בשילוב עם החיסון כנגד המופילוס אינפלואנזה מסוג B ומ-2002 ניתן החיסון כחלק מהחיסון המחומש המשלב תרכיבים חיסוניים נגד אסכרה-פלצת-שעלת, המופילוס אינפלואנזה מסוג B ושיתוק ילדים. ב-2002 הוחלף גם התרכיב החיסוני DTP, שהכיל תערובת של חיידקי שעלת מומתים בנוסף לרעלנים מנוקים של דיפטריה וטטנוס, בתרכיב DTaP המכיל מספר אנטיגנים מבודדים של חיידקי שעלת במקום חיידקי שעלת מומתים.
*** הפרטים שמופעים כאן מתייחסים לתרכיב החיסוני המקובל שניתן היום בישראל נגד אסכרה פלצת שעלת כחלק מהחיסון המחומש TDaP+IPV+HIB. ניתן לקבל חיסון זה בשילוב עם תרכיבים אחרים מומתים או חיים מוחלשים ואין צורך במרווח זמן ביניהם.

חיסון, כמו כל תרופה, עשוי לגרום לתופעות לוואי. במקרה של חיסון נגד אסכרה-פלצת-שעלת נצפו עד כה תופעות לוואי קלות בלבד שחולפות לרוב תוך יומיים. בשכיחות גבוהה ניתן לציין:

• תגובות מקומיות באזור ההזרקה כמו אודם, רגישות מקומית, כאב ונפיחות, שחולפות בדרך כלל עד 24 שעות ממועד החיסון. ניתן להקל על תופעות אלו על יד הנחת תחבושת ספוגת מים פושרים על מקום ההזרקה.
• תגובות כלליות כגון עליית חום מתונה, כאבי ראש, כאבי פרקים ושרירים, הגדלת בלוטות לימפה, שלשולים, חוסר תיאבון, בחילה, הקאה, אי-שקט, סחרחורות, ישנוניות ועצבנות. במידה והחום עולה יש לתת לילד, בהתייעצות עם רופא, תכשיר להורדת חום.

תופעות לוואי קשות יותר שעלולות להתפתח הן נדירות מאוד וכוללות תגובות אלרגיות מאוחרות כגון נזלת, שיעול, אדמומיות, פריחה אלרגית ואורטיקריה (תגובה אלרגי חריפה בעור), וכן תגובות אלרגיות מיידיות מסוג שוק אנפילקטי - מצב רב מערכתי שגורם לקשיי נשימה, נפיחות של השפתיים והלשון, פריחה נרחבת, בצקת ואף אבדן הכרה. מסיבה זו משרד הבריאות ממליץ להמתין כ-20 דקות במוקד הרפואי שבו ניתן החיסון כדי לעקוב אחרי תגובת הילד המחוסן ואחרי הופעת תגובות חריגות. במידת הצורך, מצויד המוקד הרפואי בערכת טיפול יעילה לעזרה ראשונה.

החיסון נגד אסכרה-פלצת-שעלת ניתן בסידרה של חמש מנות (בהזרקה):

• המנה הראשונה ניתנת בגיל חודשיים.
• המנה השנייה ניתנת בגיל ארבעה חודשים.
• המנה השלישית ניתנת בגיל שישה חודשים.
• המנה הרביעית ניתנת בגיל 12-18 חודשים.
• מנת דחף
  x

  
  מנת דחף היא מנה חיסונית נוספת שניתנת למטופל פרק זמן מסוים לאחר ההתחסנות הראשונית, וחושפת מחדש ובאופן מבוקר את מערכת החיסון לגורם המחלה במטרה להחזיר את רמת החיסון שאבדה במשך פרק הזמן שעבר מאז החיסון האחרון.
  
  

  סגור
  נוספת ניתנת בגיל 7-8 שנים (כיתה ב').
• מנת דחף המכילה תרכיב נגד אסכרה-פלצת DT (ללא שעלת) ניתנת בגיל 13.
• את החיסון נגד טטנוס (פלצת) יש לחדש כל 10 שנים, כאשר החיסון ניתן ביום הגיוס לצבא.

חשוב להקפיד על קבלת החיסון במועד המומלץ ובמספר המנות המקובל. דחיית מועד החיסון עלולה לחשוף את הילד למחלות. ניתן לקבל תזכורת על מועד החיסון מאתר זה על ידי הרשמה ויצירת פנקס חיסונים ממוחשב.

ישנם מצבים שבהם מומלץ לדחות את מועד החיסון נגד אסכרה-פלצת-שעלת או לא לקבלו בכלל, אך לפני קבלת ההחלטה כדאי להתייעץ עם הצוות הרפואי:

• במקרה של מחלת חום (חום גבוה מ-38 מעלות) יש לדחות את מועד החיסון עד להחלמה.
• במקרה של מחלה זיהומית חריפה יש לדחות את מועד החיסון עד להחלמה.
• במקרה של תגובה קודמת חמורה לאותו תרכיב יש להתייעץ עם הצוות הרפואי בנוגע לקבלת החיסון.
• במקרים של ליקוים חמורים במערכת החיסון, בין אם מולדים או נרכשים (עקב מחלות ממאירות או טיפול מדכא חיסון כמו כימותרפיה), יש להתייעץ עם הצוות הרפואי לגבי קבלת החיסון, ובכל מקרה יש להימנע ממתן תרכיבים חיים מוחלשים.

• לאחר קבלת החיסון יש להמתין כ-20 דקות במוקד הרפואי שבו ניתן החיסון כדי לעקוב אחרי תגובת הילד ואחרי הופעת תגובות חריגות. במידת הצורך, מצויד המוקד הרפואי בערכת טיפול יעילה לעזרה ראשונה.
• יש להביא את פנקס החיסונים למוקד הרפואי שבו ניתן החיסון. עם קבלת החיסון הראשון (בדרך כלל עוד בבית החולים) מקבל ההורה את פנקס החיסונים המאגד ומאשר את כל החיסונים שקיבל בעל הפנקס. כל קבלת חיסון מתועדת בפנקס. לא יינתן חיסון ללא פנקס חיסונים!
• הורים רבים שוכחים לחסן את ילדיהם במועד המומלץ ומעלים בכך את סיכון ילדיהם להיחשף לגורם המחלה. אתר זה מציע שירות ייחודי מסוגו בעולם ומאפשר לכם בעזרת פנקס החיסונים הווירטואלי לקבל תזכורת אלקטרונית על מועד החיסון של ילדיכם.
• פנקס החיסונים הממוחשב מאפשר לכם גם לעקוב אחר מועדי החיסון ואחר חיסונים שכבר ביצעתם. הפנקס לא מהווה תחליף לפנקס החיסונים הרשמי, אלא משלים אותו. צרו לכם פנקס חיסונים ממוחשב משלכם עוד היום.